<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ב'</h1>
<h2>דף סד:</h2>
אפרוח שלא יצא לאויר העולם מותר מדרבנן ואע"פ שאיסורו מדרבנן אסור דמו הוי מה"ת ואפשר שהוא אסור משום נבלה דלא שייכא ביה שחוטה, יצא יש שאוסרין עד שיפתחו עיניו והגאונים מתירין אותו.
<h2>דף סח.</h2>
בהמה המקשה לילד והוציא העובר א' מאיבריו ושחט אמו אותו אבר שיצא ומקום החתך אסור החזירו ונשחטה אמו העובר ומקום החתך מותר והאבר אסור, נולד הולד וחיה אותו אבר אסור לעולם שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר כבשר שפורש מן החי, [ס"ט ע"א] היה אותו ולד נקבה החלב אסור מספק הואיל והוא בא מכלל האיברים ויש בה אבר א' אסור והוי בתערובת חלב טריפה בחלב טהורה, [ס"ח ע"ב] עובר שיצא רובו או שהוציא ראשו אע"פ שהחזירו שוב אינו ניתר בשחיטת אמו, שליא שיצתה מקצתה אסורה כולה באכילה שאין שליא בלא ולד ושמא באותו מקצת שיצא היה ראשו של ולד והוי דינו כילוד.
חתך א' מאיברי העובר בעודו במעי [אמו] מה שנחתך אסור אע"פ שעדין אותו עובר במעי אמו.
<h2>דף עד.</h2>
עובר ניתר בשחיטת אמו בין שנמצא בתוכה חי בין מת כל שהוא דמות הבהמה ואפי' נמצא טריפה כשר ודמו אסור וחלבו וגידו מותרין ויש מחמירין לאסור אפי' חלבו וגידו.
<h2>דף עה.</h2>
נמצאת אמו טריפה אינו ניתר בשחיטת אמו ואפי' שחיטת עצמו לא תועיל לו אי הוי פחות מבן ט' ואפ' משום שאם היה נולד היה נפל ואסור ולפי שאין אנו בקיאין אם יש לו ט' חודשים יש לאסור כל ולד שימצא במעי טרפה.
<h2>דף עה:</h2>
הפריס ע"ג קרקע חלבו וגידו אסורין וטעון שחיטה וכל זה מפני מראית העין שמא הרואים לא ידעו שבתוך הבהמה נמצא יחשדוהו ויאמרו שאינו מקפיד בשחיטה אבל (אם) [אין] נפסל אם נמצא בו טריפות.
<h2>דף עח.</h2>
דין זה של איסור שחיטת אותו וא"ב אינו בחיה ובעוף אלא בבהמה.
מי שעבר ושחט אותו וא"ב ביום אחד מותרים באכילה לפי שאין מחוסר זמן אסור להדיוט.
<h2>דף עח:</h2>
אין שוחטין אותו ואת בנו ביום אחד והיום הולך אחר הלילה ודין זה שוה באב ואם בבן ובת ואינו חייב מלקות בשחיטת האב לפי שספק הוא אם חוששין לזרע האב הילכך בספק אם זה הוא האב ס"ס ומותר.
<h2>דף עט.</h2>
אסור להרביע שני מינין ואסור לעשות מלאכה בשני מינין הילכך אסור לקשור בקרון שתי פרדות להנהיג עד שיהו שוות מאב ומאם ומספק חוששין לזרע האב לפי' פרד שנולד מסוסיא אסור עם סוסיא ועם הסוס מפני צד החמור שבו ודעת רב אחא בשאלתות שאין לחוש לזרע האב ומתני' דאמה מכרתי [חולין פ"ג ע"א] כוותיה משמע.
<h2>דף פא:</h2>
שחט ונמצאת טריפה הואיל ושחיטה ראויה היא הוא חייב באותו ואת בנו ואם נתנבלה בידו פטור.
<h2>דף פב:</h2>
אע"פ שכלאי זרעים אינן אוסרין בחו"ל כלאי הכרם אסורין בכל זמן ובכל מקום וכך הוא הדין הזורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד לוקה ואפי' הקש והתבן והזמורות אסורין בהנאה ומן התורה אינו חייב אלא בחטה ושעורה וחרצן במפולת יד וחכמים אסרו לזרוע בכרם כל שני מינין ואם זרע הכל אסור ואפי' הגפנים מין א' בכרם מותר לזרוע.
<h2>דף פג.</h2>
ביו"ט אחרון של חג ועיו"ט של פסח וערב עצרת וערב ר"ה צריך המוכר להודיע אמה מכרתי לשחוט, הלוקח אפי' בפרקי' אלו א"צ לשאול שאין לו לחוש לכלום ואפי' מוכר ע"ה.
גוי שמכר לישראל שתי בהמות ואח"ך אומר מסל"ת שהם אותו ואת בנו אינו נאמן לאחר שמכרה ויצתה מתח"י שאין עדות לגוי ואפי' בע"א פסק ר"ת שאינו נאמן אלא כשהבעלים שותקים ואע"ג שרבותי' האחרוני' אינם מודים לו בזה לדברי הכל אין משגיחין בדבריו של זה ומיהו כל שהוא מאמין ע"א אסור שאחר האמנת הלב הדברים אמורים וכן הדין בגוי מסל"ת או אפי' מתכוין לאסור או להעיד.
אין שוחטין אותו ואת בנו ביום אחד והיום הולך אחר הלילה ודין זה שוה באב ואם בבן ובת ואינו חייב מלקות בשחיטת האב לפי שספק הוא אם חוששין לזרע האב הילכך בספק אם זה הוא האב ס"ס ומותר.
<h2>דף קב:</h2>
ובשר שפירש מן החי אין בו משום אמ"ה אבל חייב עליו משום טרפה.
<h2>דף קטו.</h2>
המרכיב אילן באילן שאינו מין א' לוקה ופירות ההרכבה מותרין כל שאסור להרכיב אסור לומ' לגוי לעשותו.
<h2>דף קלו:</h2>
בפ' ראשית הגז אמר"נ בר יצחק נהוג עלמא בהני תלת כר' אלעאי דאמר ראשית הגז אינו אלא בארץ וכריב"ב דאמר אין ד"ת מקבלין טומאה וכן בכלאים דתניא ר' יאשיה אומ' עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וגבי הא דאמרי' כר' אלעאי בראשית הגז כת' רש"י דה"ה במתנות הזרוע ולחיים וקיבה מדתניא ר' אלעאי מתנות אינן נוהגות אלא בארץ.
ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל אפי' שלא בפני הבית ועכשיו שאין מקפידין לתת אותו לכהן בח"ל סומכין על רבי אלעאי וכת' רש"י במס' חולין דה"ה למתנות דזרוע ולחיים וקיבה.
<h2>דף קלח:</h2>
שילוח הקן נוהג בארץ ובחו"ל, [קל"ט ע"א] תרנגולת שמרדה והלכה וקננה במקום אחר חייב לשלח אבל במזומן כגון אווזים ותרנגולים שקננו בבית דין שילוח אינו נוהג בהם, יוני שובך ויוני עלייה חייב בשילוח, ואין מצות שילוח בטמאין, המוצא קן בים חייב לשלח, אין חייב לשלח עד שיהיו האם והביצים טהורים.
<h2>דף קמ:</h2>
אפרוחים גדולים שהן מפריחין וביצים מוזרות פטור מלשלח, אין דין שילוח אלא בנקבות ולא אסרה תורה אלא בהרבצתה ממש על הביצים דהא אם אינה נוגעת בקן מותר ליקח אותם.
<h2>דף קמא.</h2>
שלח האם ולקח הביצים וחזרה אסור ללקחה, נטל הבנים ואין האם בקן ואחר החזירן וחזרה עליהם פטור מלשלח מפני שנעשו כמזומן כיון שזכה בהם בהגבהתן.
היתה האם בקן צריך לשלח האם קודם שיקח הבנים ואסור ליקח האם אע"פ שמשלח הבנים ולא ימרוט כנפי האם כשמשלחה כדי שלא תעוף וצריך לשלחה עד שתצא מתחת ידו ומותר מיד ללקחה, [ע"א] נטל האם על הבנים אינו לוקה עד שישחטנה שמא ישלחנה ויפטר מן הלאו כשיקיים העשה דשילוח.
